יום ראשון, 15 ביולי 2018

מרן הגרי"ז מבריסק משתף פעולה עם הסדר גאב"ד העדה והצבא

בהמשך לסדרת החשיפות על ההסכם לדיחוי בני הישיבות בירושלים עליו חתם גם גאב"ד העדה החרדית בירושלים, על פי ההסכם שנחתם בראשית חודש אייר ה'תש"ח, כל בני הישיבות היו אמורים לעבור תוכנית אימונים ושירות צבאי מוגבל (תוכנית שבהמשך הומרה ל"גדוד טוביה" שעסק בעיקר בהקמת ביצורים), זאת למעט "בני ישיבות מצויינים", שהיו אמורים לקבל שחרור מלא מכל עבודת הצבא, על פי פרסומים שונים מדובר היה במכסה של 10% מבני הישיבות בלבד שיקבלו שיחרור מהצבא, מיכסה שסוכמה בעל פה בין ראשי הישיבות לראשי הצבא.

על פי ההסכם, הסמכות לקבלת הדיחוי כ"מצויין" ניתנה ל"רבנים הראשיים", שהם הרב הרצוג, הרב עוזיאל, והרב דושינסקי שנשחשב אף הוא כ"רב ראשי" של העדה החרדית.

להלן הסעיף הרלוונטי מתוך ההסכם:
 3)  יוצא מכלל זה מספר בני ישיבה מצויינים, שפטורים מכל חובת גיוס, (אלה יקבלו אישור מיוחד מאת כבוד הרבנים הראשיים).
במכתב דיחוי שכתב מרן הגרי"ז מבריסק (ומופיע בספר "ילקוט מכתבים ממרן הגרי"ז מבריסק") לתלמידו על בסיס הסכם זה, ונחתם בכ"א אייר של שנה זו, תש"ח, כשבועיים לאחר חתימת ההסכם של גאב"ד העדה וועד הישיבות עם הצבא, מכתיר הרב מבריסק את הבחור כ"מצויין" ועל כן הוא ראוי לדיחוי, כמו כן מתווספת על המכתב חתימתו של הרב דושינסקי כפי הנדרש מההסכם.

הנה כי כן אין לדעת אם מרן הרב מבריסק זיע"א "הסכים" להסדר שמוסר לצבא 90% מבני הישיבות, אולם לאחר שהיה כזה הסכם שיתף עימו פעולה ושיגר את תלמידיו לקבל דיחויים במסגרת זו של "מצויינים".

נקל להניח שמכתב כזה לו היה יוצא בימינו היה מכתיר את כותבו כ"פשרן" שמוותר על 90% מבני הישיבות לטובת המצויינים....

יום ראשון, 18 במרץ 2018

השקפת הרב שך על היחס למדינה על פי הועדה הרוחנית של יתד נאמן

בכתבת זיכרון של הועדה הרוחנית למרן הגרא"מ שך זצוק"ל בעיתון "יתד נאמן" סמוך לפטירתו, מביא הרב צבי פרידמן רב בית הכנסת אהל יעקב ולאה בבני ברק את השקפת הרב שך ואומר:

התבוננות בדרכי הנהגה לא באה להחליף את הצורך והחובה בשאלה מחודשת. לדוגמא אם ניטול את ענין ההתייחסות למדינה ומוסדותיה, השקפתו היתה ברורה שאין לנו שום הכרה אידיאולוגית במה שהמדינה מסמלת ומייצגת, ועלינו להתבדל טוטלית מהציבור החילוני והכפרני. השקפה זו היתה יסוד איתן ומוצק, אך בכל מה שקשור לדברים המעשיים המאבק היומיומי להצלת היהדות החרדית אנו נאלצים להתפשר. לפעמים, ליטול חלק במערכות השלטון כדי להציל. אין כאן שיתוף רעיוני אלא שיתוף ״מעשי׳׳. בהשקפה אנו ברורים, אך בלמעשה יש ליטול עצה ודרכה מגדולי הדוד. כך בכל ענין וענין העולה על הפרק.