בהמשך לסדרת החשיפות על ההסכם לדיחוי בני הישיבות בירושלים עליו חתם גם גאב"ד העדה החרדית בירושלים, על פי ההסכם שנחתם בראשית חודש אייר ה'תש"ח, כל בני הישיבות היו אמורים לעבור תוכנית אימונים ושירות צבאי מוגבל (תוכנית שבהמשך הומרה ל"גדוד טוביה" שעסק בעיקר בהקמת ביצורים), זאת למעט "בני ישיבות מצויינים", שהיו אמורים לקבל שחרור מלא מכל עבודת הצבא, על פי פרסומים שונים מדובר היה במכסה של 10% מבני הישיבות בלבד שיקבלו שיחרור מהצבא, מיכסה שסוכמה בעל פה בין ראשי הישיבות לראשי הצבא.
על פי ההסכם, הסמכות לקבלת הדיחוי כ"מצויין" ניתנה ל"רבנים הראשיים", שהם הרב הרצוג, הרב עוזיאל, והרב דושינסקי שנשחשב אף הוא כ"רב ראשי" של העדה החרדית.
להלן הסעיף הרלוונטי מתוך ההסכם:
3) יוצא מכלל זה מספר בני ישיבה מצויינים, שפטורים מכל חובת גיוס, (אלה יקבלו אישור מיוחד מאת כבוד הרבנים הראשיים).
במכתב דיחוי שכתב מרן הגרי"ז מבריסק (ומופיע בספר "ילקוט מכתבים ממרן הגרי"ז מבריסק") לתלמידו על בסיס הסכם זה, ונחתם בכ"א אייר של שנה זו, תש"ח, כשבועיים לאחר חתימת ההסכם של גאב"ד העדה וועד הישיבות עם הצבא, מכתיר הרב מבריסק את הבחור כ"מצויין" ועל כן הוא ראוי לדיחוי, כמו כן מתווספת על המכתב חתימתו של הרב דושינסקי כפי הנדרש מההסכם.
הנה כי כן אין לדעת אם מרן הרב מבריסק זיע"א "הסכים" להסדר שמוסר לצבא 90% מבני הישיבות, אולם לאחר שהיה כזה הסכם שיתף עימו פעולה ושיגר את תלמידיו לקבל דיחויים במסגרת זו של "מצויינים".
נקל להניח שמכתב כזה לו היה יוצא בימינו היה מכתיר את כותבו כ"פשרן" שמוותר על 90% מבני הישיבות לטובת המצויינים....
